מדרש לקח טוב
פס'. שבת שבתון היא לכם. מלמד שאין הפרש בין יום הכפורים לשבת על מלאכת עבודה. שנאמר כאן שבת שבתון. ונאמר להלן שבת שבתון. ועניתם את נפשותיכם. זה ענוי חמישי שהרי חמשה ענוין כתובין בפרשת יום הכפורים. שנים בפרשה הזו, הנה בפרשת אחרי מות בעשור לחדש תענו את נפשותיכם ועניתם את נפשותיכם חקת עולם. ושלשה בפרשה זו ועניתם את נפשותיכם והקרבתם. כי כל הנפש אשר לא תעונה. ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב כנגד חמשה ענוין שאמרו רבותינו במשנתנו אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. ואם תאמר ששה הם. אכילה ושתיה אחד הם. (ד"א) ריש לקיש [אמר] מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר(דברים י״ד:כ״ג) ואכלת לפני ה' אלהיך וגו'. מעשר דגנך תירושך ויצהרך. תירוש חמרא הוא וקארי ליה ואכלת. מצאנו לאכילה ושתיה שאם חסרו נקראו ענוי שנאמר (שם ח) ויענך וירעיבך ויאכילך. וכתיב ברחיצה (משלי כ״ה:כ״ה) מים קרים על נפש עיפה ולא כתיב בנפש אלא על נפש, מלמד שהנמנע מן הרחיצה נפשו עיפה. ובנעילת הסנדל שנאמר (שמואל ב י״ז:כ״ט) כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר. ובדוד הוא אומר (שם טו) ודוד עולה במעלה הזתים עולה ובוכה וראש לו חפוי והוא הולך יחף (מנעיל הסנדלת) [מנעילת הסנדל] ונקרא ענוי ת"ל (מ"א ב) (יען) [וכי] אשר התענית בכל אשר התענה אבי רעב מלחם. וצמא ממים. ענוי מנעילת הסנדל. מניעת תשמיש המטה נקרא ענוי ואמור רבנן ויענונו זו פרישות דרך ארץ כמה שנאמר (שמת א) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. ואע"פ שיש עוד ענויים במקרא כגון (תהילים ק״ב:כ״ד) ענה בדרך כחי קצר ימי וכגון (שם קה) ענו בכבל רגלו. אין זה דרך יוה"כ להיות מהלך בדרך או להיות יושב בתוך הכבל. ולא ענויין שנוהגין בשאר תעניות. כמו שאמר דוד (שם לה) עניתי בצום נפשי ותפלתי על חיקי תשוב. הא אין לך למנות אלא ששה ענויים שבמשנתנו כגון חמשה ענויים שבתורה. בתשעה לחדש יכול יתחיל ויתענה מתשעה ת"ל בערב אי בערב יכול משחשכה ת"ל בתשעה. הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום שכן מוסיפין מחול על הקדש. לאחריו מנין ת"ל מערב עד ערב. למדנו על מקום שנאמר שביתה מוסיפין מחול על הקדש: